החלטה בתיק ע"ח 18497-06-12

זהו ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בנצרת (כב' השופטת אוסיילה אבו אסעד, מיום 4/6/12 במסגרת תיק ה"ת 689-05-12) אשר דחה את בקשת העוררת להחזרת נכס תפוס - רכב מסוג איסוזו יפן, שנת יצור 96', אשר נתפס ע"י משטרת ישראל, בעת שהיה נהוג ע"י אדם אחר בנוכחות בעלה של המבקשת.

עפ"י הנטען ע"י ב"כ העוררת, הרכב נתפס ע"י המשטרה בחשד למעורבות בפלילים.

שני החשודים שוחררו בתנאים מגבילים, מבלי שהוגש כתב אישום עד היום, הגם שביום 26/4/12 ניתנה הצהרת תובע בבית משפט קמא לפיה יוגש כתב אישום בתוך 5 ימים.

בית משפט קמא העביר את הבקשה, להחזרת הרכב לידי בעליה (העוררת), לתגובת משטרת בית שאן, המטפלת בתיק. זו הגיבה ביום 31/5/12 לפיה היא מתנגדת לבקשה בנימוק ש"התיק הועבר לתביעה לשם הגשת כתב אישום ביחד עם המלצה לחלט את הרכב בסיום ההליך מאחר שהעבירה בוצעה באמצעותו".

הדיון בערר נקבע להיום במעמד הצדדים. דא עקא שהמשיבה לא התייצבה לדיון, על אף שההזמנה נמסרה לה.

בנסיבות אלו ראיתי לקיים את הדיון בהעדרה.

לאחר ששקלתי את טענות ב"כ העוררת, ובהעדר תשובה להן מפי המשיבה, ראיתי לקבל את הערר ולהורות על השבת הרכב לידי העוררת, עוד היום.

במקביל אני מורה על הטלת עיקול על הרכב לטובת משטרת ישראל, תחנת בית שאן.

בנוסף, אני אוסר על המשיבה לעשות כל עסקה ברכב, לרבות מכר / שכירות / וכיוב' וכן אני אוסר עליה לעכב את השימוש ברכב ע"י אדם אחר כלשהו.

הפרת צו זה תצדיק את תפיסתו המיידית של הרכב וקיום דיון בפני בית משפט קמא, בבקשה להמשך החזקתו, מכוח הסעיף הרלוונטי בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש).

במהלך הדיון נכח באולם בית המשפט עו"ד אור לרנר מפרקליטות המחוז, שביקש לציין לפרוטוקול שממה הוא שמע במהלך הדיון, הבין שכלל לא התקיים דיון בפני ביהמ"ש קמא, לפיכך הוא סבור כי נכון יהיה להחזיר את הדיון בבקשה לבית משפט קמא, כדי שיקיים בה דיון לגופו.

ב"כ המבקשת מתנגד לכך בנימוק שעו"ד אור לרנר אין מעמד בתיק זה, וכי בכל מקרה אין מקום לקיים דיון שלישי בעניין זה וכי יש להורות כאמור על החזרת הרכב לידי העוררת.

בעניין זה אינני רואה צורך להכריע בשאלה אם נכון היה להתחשב בדבריו של עו"ד לרנר לפרוטוקול, שנאמרו ברשות בית המשפט, משום שבכל מקרה באתי למסקנה, שכאמור, בנסיבות המקרה - באין התייצבות מטעם המשטרה, ובאין כל הודעה מטעמה לסיבת אי התייצבותה, יש להורות באופן מיידי לידי העוררת.

ואחרון, שהוא במובן מסוים ראשון, לא אוכל להימנע מלהביע את הסתייגותי מהדרך שבה טיפל בית משפט קמא בבקשת העוררת להחזרת הרכב התפוס לידיה.

בית משפט קמא לא קיים דיון בעניין במעמד הצדדים ולא שקל ולא נימק כלל את החלטתו, אלא הסתפק באמירה לאקונית "בשים לב לנימוקי התגובה, אין מקום בשלב זה להיעתר לבקשה".

עיינתי אף אני בנימוקי התגובה ולא מצאתי מדוע מחייבת היא את המשך החזקת הרכב בידי המשטרה וכך ניתן היה, לדוגמא, לערוך איזון בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים ולהורות על שחרורו של הרכב והחזרתו לעוררת, בכפוף להטלת עיקול עליו או המצאת פוליסת ביטוח, המצאת פוליסת ביטוח רכוש על הרכב, או הטלת צו מניעה למכירתו או עשיית כל עסקה בו (ולעניין הצורך בעריכת איזון כאמור ובעניין הצורך למצוא נוסחת איזון נאותה לעניין זה, ראו החלטתה של כב' השופטת פרוקצ'יה, בש"פ 342/06 חב' לארגו עבודות עפר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 12/3/06.

מכל מקום, ברי, כי בית משפט קמא לא יכול היה לתת החלטה כפי שנתן, כפי שקיים דיון בגוף הבקשה, במעמד הצדדים.

הדברים אמורים במיוחד לאור חוק יסוד כבוד האדם וכבודו שהעלה את זכות הקניין לדרגה של זכות חוקתית על חוקית.

הרכב יוחזר, כאמור, לעוררת לאחר שמזכירות בית המשפט תשלח למשרד הרישוי הודעה על עיקולו לטובת משטרת בית שאן.